מדיניות-על לבלוגים מוסדיים

מאת בריאן קלי | 1 בפברואר 2007 | בלוג | תגובה אחת לאחרונה פרסמתי את המדיניות שלי לבלוג זה. התגובות שקיבלתי מפיל וילסון ופול איירס והתגובה של סקוט וילסון גרמו לי להרהר על טיבם של כללים כאשר מוסדות מתחילים לספק שירותי בלוג לחברי המוסד. פול חש ש”מדדים, כללים והנחיות נראים כמנוגדים לצורה החופשית כולה של אתוס הבלוגינג, שבו ביטוי עצמי באמצעות פרסום מהיר וקל באינטרנט הוא מניע מרכזי” ודעתו של פיל הייתה ש”מלבד היותם סט שימושי של הנחיות שיעזור לך להישאר בנושא, אני לא ממש רואה מה הטעם”. התגובות הללו הזכירו לי את חוויותיי כאשר עזרתי להקים (כנראה) את שירות האינטרנט המוסדי הראשון באוניברסיטת לידס בינואר 1993 והתחלתי לעודד אימוץ, בתוך לידס וגם בקהילה הרחבה יותר. קבוצת ספקי המידע הראשונה הייתה נלהבת ונלהבת, שאולי חשו שהם לוקחים חלק במהפכת מידע. זמן קצר לאחר מכן, לעומת זאת, החלו בעיות. לאחר דיונים עם נציג המשתמשים של המחלקה, הקישורים (שנוצרו על ידי סטודנט לתואר שני שהיה בעל מומחיות בכתיבת HTML) הוסרו באי-רצון וקיבלתי דואר אלקטרוני שאמר “אני עדיין מאמין שהאינטרנט צריך להיות חופשי.” בהזדמנות אחרת הייתי מעורב במלחמת להבות בין האגודות היוונית והטורקית באוניברסיטאות שכנות על תוכן אתר אינטרנט שנתן תיאור שנוי במחלוקת על הבעלות על קפריסין (“איך אני סוגר אתר אינטרנט שמספר שקרים” הייתה השאלה שנשאלתי). הבעיות המוקדמות הללו נרגעו, כאשר מוסדות פיתחו מדיניות שימוש מקובל והבנה בוגרת יותר של תפקיד האינטרנט נרכשה (בשלב מסוים, אינטראנטים נתפסו כמנוגדים לתרבות האינטרנט של מידע חופשי!) – והאינטרנט הפך לפחות מרגש ומערכות ניהול תוכן הקשו יותר על יצירת תוכן (בדיחה?). אני חושד שנפגוש בעיות דומות כאשר יישומים, כמו בלוגים וויקים, מקלים על משתמשים ליצור תוכן משלהם. אני גם חושב שיש סכנה שמוסדות ינקטו בגישה שמרנית מאוד לאספקת שירותים כאלה, כדי להימנע (או, סביר יותר, לדחות) מהישנות של בעיות כאלה. הפרשנות שלי לכך היא שבלוגרים מנוסים (אלה שהפנימו כללי בלוגינג, למשל) צריכים לשאוף לשתף את חוויותיהם כדי לספק סביבה תומכת לאספקת בלוגים מוסדיים. פול צודק, עם זאת, להזהיר מפני הסכנות שבגישה פורמלית מדי. ואני חושב שאספקה מלמעלה למטה של כללי בלוגינג עשויה להוביל לגישה שמרנית, שנכשלת לזהות את המגוון של שימושים בבלוגים ומדכאת יצירתיות אישית (וקבוצתית). ניתן לי דוגמה אחת שבה מנהל בכיר טען שלא ניתן לספק בלוג בתוך ספרייה מכיוון שהוא יפר חקיקת הגנת נתונים. כשחזרתי למדיניות הבלוג שלי אני מבין שיש בה מספר קטן של מרכיבים: מטרת הבלוג היקף הבלוג קהל היעד הנהלים שיכולים לעזור להבטיח שהבלוג ממלא את מטרותיו בנוסף אני כנראה אוסיף: האתיקה הקשורה לבלוג אז במקום מדיניות אחת, מלמעלה למטה, המכסה בלוגים מוסדיים, אני תוהה אם גישה טובה יותר תהיה שמוסדות יזהו את העקרונות המרכזיים שצריך להתייחס אליהם, ויאצילו את האחריות למדיניות שמקיפה עקרונות כאלה לרמה מתאימה בתוך המוסד: זה יאפשר לקבוצות כמו צוות יחסי הציבור והשיווק של האוניברסיטה לקבל סט כללים משלהם שעשוי להיות שונה מאלה שפותחו על ידי מחלקות שונות ועל ידי קבוצות מחקר ועבור סטודנטים. האם גישה זו עשויה לספק איזון בין החששות של הגישה האינדיבידואליסטית של הדור המוקדם של בלוגרים לבין החששות של המוסד? או שהמוסדות והבלוגרים יהיו מאושרים יותר אם כולם ישתמשו בשירות מתארח חיצוני? אז זו הבעיה של מישהו אחר. תגובה אחת פול איירס ב-1 בפברואר 2007 בשעה 11:00 אולי יש כאן שתי סוגיות – מוסדות שצריכים לכסות את עצמם מסיבות משפטיות ואנשים שנותנים קצת מחשבה מדוע הם רוצים לבלוג, במיוחד בהתחשב בשיעור התחלופה העצום של בלוגים זה יהיה נחמד לחשוב שמדיניות שימוש מקובל מוסדית הייתה כעת בוגרת מספיק כדי לטפל בנושאים החשובים שאתה מעלה לעיל פשוט על ידי הוספת “כל האמור לעיל חל על שירות הבלוג החדש שלנו” בתחתית, ייתכן שזה לא המקרה … זה יהיה טוב לשמוע כיצד ווריק טיפלו בנושא זה עבור היחיד, המאמר של סטיבן דאונס על How to be Heard, הוא תרומה מתחשבת להפנות אנשים אליה כאשר הם לא יכולים לענות על השאלה “למה אתה רוצה בלוג?”