חתירה תחת זכויות יוצרים (וחקיקה פגומה אחרת)

מאת בריאן קלי | 4 בנובמבר 2014 | משפטי | 0 תגובות היו מעודכנים: שינויים אחרונים בחוק זכויות יוצרים בשבוע שעבר ג’ייסון מיילס-קמפבל, מנהל שירות JISCLegal, נשא הרצאה שכותרתה “היו מעודכנים: שינויים אחרונים בחוק זכויות יוצרים” בכינוס הסתיו של CILIPS. ג’ייסון סיכם את השינויים בחקיקת זכויות היוצרים שאושרו על ידי הפרלמנט ביולי 2014 ונכנסו לתוקף ב-1 באוקטובר 2014. השקופית (המאוירת) שבה השתמש ג’ייסון ומשכה את עיני תיארה כיצד: העובדה שמערכת התקשורת, ההוראה והבידור שלנו אינה נעצרת לחלוטין נובעת במידה רבה מכך שברוב המקרים הפרת זכויות יוצרים התעלמו ממנה היסטורית. ציטוט זה לקוח מפוסט שפורסם ב-2008. מכיוון שהבלוג ביקש שלא לייחס את תוכנו, לא אספק קישור (אך שימו לב שהשתמשתי ב-Google כדי למצוא את מקור הציטוט!). הציטוט לקוח מסר יו לאדי, שופט בית משפט גבוה בבריטניה, עורך דין, פרופסור ומומחה לדיני קניין רוחני שנפטר ב-2008. הפוסט בבלוג הציע: בתחום זכויות היוצרים, שניים ממאמריו של סר יו צריכים להיות מצופים בלמינציה ולמוקם על שולחנכם כדי שניתן יהיה לקרוא אותם שוב ושוב. הראשון הוא הרצאת סטיבן סטיוארט משנת 1995 שלו, “זכויות יוצרים: חזקות מדי, מוסדרות מדי, מוערכות מדי”, שפורסמה ב-18 European Intellectual Property Review 253 (1996). והמשיך לתאר כיצד סר יו: ביקר את ההפללה המטורפת של העוולה הכלכלית של הפרת זכויות יוצרים: “הגענו… לשלב שבו כספי משלמי המסים משמשים לאכיפת זכויות פרטיות שרבים עשויים לחשוב שהן מוגנות יותר מהנדרש באמצעים אזרחיים. עליי גם לציין שנראה שברוב המקרים לא העניים והחלשים הם שמשתמשים בהוראות הפליליות הללו אלא העשירים והמאורגנים היטב.” לאור השינויים האחרונים בחקיקת זכויות היוצרים, הערתו של סר יו לאדי, שנאמרה לפני שנים רבות, ש”העובדה שמערכת התקשורת, ההוראה והבידור שלנו אינה נעצרת לחלוטין נובעת במידה רבה מכך שברוב המקרים הפרת זכויות יוצרים התעלמו ממנה היסטורית” יכולה להיראות כמעידה על כך שחקיקה פגומה תבוטל בסופו של דבר. אולם אני חושב שזה מתעלם מערכם של הצעדים שננקטו לא רק על ידי אלה שביקשו באופן יזום לשנות את החקיקה אלא גם מעשיהם של אלה שהתעלמו מחקיקה שהיא בבירור פגומה, שבה לא נגרם נזק או נזק מזערי לאחרים על ידי פעולה כזו. גישה לניהול סיכונים בחקיקת זכויות יוצרים לפני מספר שנים פרופסור צ’ארלס אופנהיים העביר סמינר על זכויות יוצרים ומאגרים מוסדיים באוניברסיטת באת’ – והבהיל את הקהל כשהבנו שרוב עבודתנו בפיתוח מאגר מוסדי תפר זכויות יוצרים. אולם בתגובה לשאלה שהצגתי האם חששות זכויות יוצרים יעכבו את פיתוח המאגר, צ’ארלס אמר שזה לא חייב להיות כך: במקום זאת יש צורך להבין את הסוגיות המשפטיות אך לקבל החלטה מושכלת על פעולות בהתבסס על הערכת הסיכונים והחלטה האם הארגון מוכן לקחת את הסיכונים. צ’ארלס ואני לאחר מכן כתבנו יחד מאמר על “העצמת משתמשים ומוסדות: מסגרת סיכונים והזדמנויות לניצול הרשת החברתית” שבו תיעדנו מסגרת לקבלת החלטה מושכלת בהתמודדות עם זכויות יוצרים וסוגיות אחרות. צ’ארלס ונעמי קורן פיתחו לאחר מכן מחשבון ניהול סיכונים כחלק מפרויקט התמיכה ב-OER של Web2Rights. כפי שמאויר, אם ברצונכם לעשות שימוש במסמך טקסטואלי שלא פורסם בכוונה מסחרית, אינו מכיל תוכן קליני או תמונות של אנשים מזוהים או ילדים, אך מקור המשאב והרישיון שלו אינם ידועים, יהיו סיכונים בשימוש חוזר במשאב, אך הסיכונים יהיו נמוכים. במצב זה ערכת הכלים מסיקה “[ה]ערך הסיכון האינדיקטיבי מצביע על כך שיש סיכון כלשהו הקשור לתוכן שברצונכם להשתמש בו. אם הארגון שלכם נמנע מסיכון ומבקש רשות או משתמש בחומר חלופי, תצטרכו לשקול לבקש רשות או להשתמש בחומר חלופי.” מה עוד חתרנו תחתיו? מעבר לזכויות יוצרים ישנן דוגמאות נוספות לדרישות משפטיות לכאורה שניתן לראותן כפגומות, כך שניתן להתעלם מהן על ידי אלה שמוכנים לקחת מידה קטנה של סיכון. חקיקת קוקיז היא דוגמה אחת; מכיוון שהדרישה שמשתמשים חייבים ‘להצטרף’ לשימוש בקוקי הוכחה כפגומה טכנית, דפוס שימוש שבו בעלי אתרים פשוט מיידעים את המבקרים שהם עושים שימוש בקוקיז ומתעדים את הקוקיז שבשימוש ומטרתם מקובל כיום באופן נרחב כנוהג מקובל. דוגמה נוספת היא כתבי ויתור בדואר אלקטרוני. לפני מספר ימים קיבלתי הודעת דואר אלקטרוני שהכילה בקשה למידע שניתן היה לטפל בה בקלות על ידי העברת ההודעה. הצהרות ודעות המובעות בדואר אלקטרוני זה עשויות שלא לייצג את אלה של החברה. כל סקירה, העברה מחדש, הפצה ושימוש אחר במידע זה, או נקיטת כל פעולה בהסתמך עליו, על ידי אנשים או גופים שאינם הנמען המיועד אסורים. אם קיבלתם זאת בטעות, אנא צרו קשר עם השולח מיד ומחקו את החומר מכל מחשב. למרות שאני רשאי להעביר את ההודעה, נראה שהעברה subsequent לאחרים שעשויים לעבד את בקשת המידע אסורה. אבל האם למישהו אכפת מדקדוקי משפט כאלה? מעבר להפרות שרבים ממשתמשי המחשב עשויים להיות אשמים בהן בימיה המוקדמים של הרשת, יוצרי דפי HTML יצרו דפים המכילים קישורים לאתרי אינטרנט אחרים כמעט בוודאות בלי לקבל רשות ליצור קישורים כאלה. אבל אפילו ב-2008 עדיין היו דיונים בשאלה האם אתה צריך רשות לקשר לתוכן של מישהו. מסקנות לפני קצת יותר משנה שאלתי “האם אנחנו רוצים ספרנים רדיקליים שוברי חוק?” הרקע לפוסט היה מאמר חדשות של BBC שתיאר כיצד “התובע הראשי של בריטניה מגן על עיתונאים ששוברים את החוק למען האינטרס הציבורי”. הסיפור עסק בתפקידם של עיתונאים בהנגשת מידע לציבור. קיר סטארמר, מנהל התביעות הפליליות, התעקש ש”יהיה מאוד לא בריא אם היה מצב שבו עיתונאי חש שהוא צריך לפנות לעורך הדין שלו לפני שהוא רודף אחרי כל קצה חוט או שואל כל שאלה”. המאמר המשיך והציע שכללי ספרייה שמבקשים לאסור שימוש בטלפונים ניידים שניתן להשתמש בהם כדי ליצור עותקים של משאבים המוגנים בזכויות יוצרים או לצלם אנשים ללא רשותם עשויים להיות נגד התועלת. אני טוען שהשינויים המבורכים בחקיקת זכויות היוצרים התרחשו לא רק מהיוזמה של ארגונים כמו Jisc ו-CILIP אלא גם בזכות לוקחי הסיכונים. אשרי לוקחי הסיכונים כי הם סוללים את הדרך לאחרים ללכת בעקבותיהם! הערה: כמה שעות לאחר פרסום הפוסט הזה אנדרו קורמק הפנה את תשומת ליבי למאמר שפורסם פחות משבוע קודם לכן שתיאר כיצד ה-CJEU