דברים שאנו יכולים ללמוד מפייסבוק

מאת בריאן קלי | 4 באוקטובר 2011 | פייסבוק | 15 תגובות האם אתה מרוצה, כועס או אדיש להתפתחויות בפייסבוק (תמונה שצולמה במוזיאון קלווינגרוב, גלזגו) בחינת הראיות מה דעתך על ההתפתחויות האחרונות בפייסבוק? האם אתה כועס ואולי כבר מחקת את חשבון הפייסבוק שלך, כפי שעשו אחד או שניים מהעוקבים שלי בפייסבוק? או שאולי אתה אדיש או אפילו לא מודע להתפתחויות האחרונות בפייסבוק. במקרה כזה, סביר להניח שאתה פשוט משתמש בפייסבוק ככלי ואינך משתתף בדיונים על פייסבוק ופרטיות. זמן קצר לפני נסיעה לגלזגו בסוף השבוע הזה, ביקשתי הצעות למקומות לבקר בהם ודברים לעשות. החלטתי להשתמש בשלוש הרשתות החברתיות העיקריות שלי כדי לאסוף ראיות אנקדוטליות על השימוש הנוכחי בטוויטר, פייסבוק ו-Google+. בתגובה לשאילתה שלי קיבלתי שלוש תגובות מארבעה אנשים בטוויטר (כולל אחד שהציע שאבקר באדינבורו!), 16 תגובות מחמישה עשר אנשים בפייסבוק וארבע תגובות ב-Google+. בעוד שזה מרמז שפייסבוק היא סביבת הרשתות החברתיות היעילה ביותר עבורי, יש צורך לקשר את מספר התגובות לגודל הרשת החברתית. אבל מכיוון שיש לי 2,583 עוקבים בטוויטר, 625 חברים בפייסבוק ו-417 עוקבים ב-Google+, זה נראה שמאשר את הערך האישי של פייסבוק עבורי. אבל מה עם התמונה הגדולה יותר? בפוסט שכותרתו “מדוע ה-Open Graph החדש של פייסבוק הופך את כולנו לחלק מהמעמד הנמוך של האינטרנט” מאת אדריאן סמארט, שפורסם לאחרונה באתר הגרדיאן, טען אדריאן ש”אם אתה לא משלם על הנוכחות שלך באינטרנט, אז אתה רק מוצר שמשמש ארגון גדול ממך”. זה היה, הרגשתי, מאמר מאוד אליטיסטי, עם ההצעה ש: כשאתה owns דומיין אתה אזרח מהשורה הראשונה של האינטרנט. בעל בית ובעל קרקע. מה שאתה יכול לעשות באתר האינטרנט שלך מוגבל רק באופן כללי מאוד על ידי חוק ומוסכמה. אתה יכול לפרסם את התוכן שאתה אוהב. אתה יכול להריץ את התוכנה שאתה רוצה, כולל תוכנה שכתבת או התאמת בעצמך. ואתה יכול לעצב אותה כך שתיראה כפי שאתה רוצה. מה שמרמז שאתה אזרח מהשורה השנייה אם אתה משתמש בעיקר באתר האינטרנט המוסדי שלך או, כמוני, באתר WordPress.com שמגביל את התוספים שבשימוש ואת המראה והתחושה של הבלוג הזה. למעשה, אתה גרוע מאזרח מהשורה השנייה: כשאתה משתמש בשירות אינטרנט חינמי אתה המעמד הנמוך. במקרה הטוב אתה אורח. במקרה הרע אתה קבצן, שמתארח באינטרנט ומחפש פירורים. זה קלישאה אבל שווה לחזור עליה: אם אתה לא משלם על זה, אתה לא הלקוח, אתה המוצר. בתפיסה האליטיסטית הזו, נראה שאם אתה לא שולט בדומיין שלך אתה חבר במעמד הנמוך. המאמר ממשיך לתקוף את פייסבוק, במיוחד. אבל זה היה משעשע כשראיתי את הציוץ של @currybet של הגרדיאן (מרטין בלאם) שהצביע על כך: שהפוסט “סכנת פייסבוק” מאת @adrianshort יש 2,000 לייקים ונקרא כמעט 3,000 פעמים באפליקציית הפייסבוק שלנו http://bit.ly/pUKVXP כן, נראה ש”המעמד הנמוך של האינטרנט” מוכן לשתף את המעורבות שלהם עם עמיתיהם באמצעות לייק בפייסבוק או הגן הסגור שמספקת אפליקציית הפייסבוק של הגרדיאן – ובמספרים די גדולים. הימנעות מחדר ההדהוד תיארתי מצב מקוטב שבו פוסטים המתארים את הבעיות השונות עם פייסבוק, כמו סדרת המאמרים שתיארו כיצד פייסבוק עוקבת אחריך באינטרנט גם לאחר שאתה מתנתק, פייסבוק מכחישה האשמות על מעקב אחר עוגיות, פייסבוק מתקנת את התנהגות העוגיות לאחר התנתקות וחברי קונגרס אמריקאים מבקשים מה-FTC לחקור את העוגיות של פייסבוק. אבל בעוד ניק קוברילוביץ’, מחבר הפוסט שבו האשים את פייסבוק במעקב אחר משתמשיה גם אם הם מתנתקים מהרשת החברתית, כתב לאחר מכן פוסט על האופן שבו פייסבוק ביצעה שינויים בתהליך ההתנתקות, שבו הוא מתאר כיצד העוגיות המדוברות מתנהגות כעת כפי שהן אמורות (הן עדיין קיימות, אבל הן כבר לא שולחות בחזרה מידע מזוהה אישית לאחר שאתה מתנתק), אנחנו עדיין רואים ציוצים שבהם הממצאים הראשוניים חוזרים על עצמם. נראה שאנחנו גם לא שומעים פרספקטיבות אחרות, כולל ההערה של מהנדס פייסבוק גרג סטפנצ’יק: אני מהנדס שעובד על המערכות האלה. אני רוצה להבהיר שלא היה שום פרצת אבטחה או פרטיות. פייסבוק לא אחסנה או השתמשה במידע שהיא לא הייתה אמורה להשתמש בו. כמו כל אתר באינטרנט שמתאים תוכן אישי ומנסה לספק חוויה מאובטחת למשתמשים, אנחנו מציבים עוגיות במחשב של המשתמש. שלוש מהעוגיות האלה במחשבים של חלק מהמשתמשים כללו מזהים ייחודיים כאשר המשתמש התנתק מפייסבוק. עם זאת, לא אחסנו את המזהים האלה עבור משתמשים שהתנתקו. לכן, לא יכולנו להשתמש במידע הזה למעקב או לכל מטרה אחרת. בנוסף, תיקנו את העוגיות כך שהן לא יכללו מידע ייחודי בעתיד כאשר אנשים מתנתקים. אני מרגיש שיש צורך בהבנה טובה יותר של המורכבויות של הנושאים ולהיות מוכן להקשיב לדעות של אחרים ולא רק להגיב לדעות שמבוטאות ב’חדרי הדהוד’ כמו טוויטר. מה אנחנו יכולים ללמוד מפייסבוק? כדי לקדם את הדיון מחדר ההדהוד של טוויטר, אני רוצה לסכם כמה היבטים של פייסבוק שצריכים להישקל לעומק רב יותר. “שיתוף חלק” יכול להיות קונספט מושך: פוסט לאחרונה בבלוג Bashki הכריז “פייסבוק רוצה לשנות את הדרך שבה אתה משתף” ותיאר כיצד “פייסבוק רוצה להסיר כמה שיותר חיכוך מהשיתוף כך שהוא יהיה משולב בצורה חלקה עם הפעילות המקוונת של המשתמש”. כששמעתי את המונח ‘שיתוף חלק’ זה הזכיר לי את החזון של JISC, לפני יותר מ-10 שנים, עבור המשאב האלקטרוני הלאומי המבוזר (ה-DNER כפי שהוא נקרא בתחילה). כפי שתיארתי בפוסטר שכותרתו “גישות לאינדוקס בקהילת ההשכלה הגבוהה בבריטניה” שהוצג בכנס WWW 9 במאי 2000: “ה-DNER שואף לספק גישה חלקה למשאבים אלקטרוניים המסופקים על ידי ספקי שירותי JISC”. הרעיונות במאמר היו השתקפות של החזון ל-DNER שתואר על ידי רג’ קאר, מנהל שירותי הספרייה של אוניברסיטת אוקספורד, שבמאמר על “יצירת המשאב האלקטרוני הלאומי המבוזר” טען ש”אם ה-DNER אמור לספק את הסחורה בדרך החזויה, הוא יצטרך לעשות זאת בצורה משולבת בקפידה, גמישה וחלקה”. בואו נהיה כנים ונודה שבהשכלה הגבוהה גם אנחנו מחפשים לספק סביבת שיתוף חלקה. זה מונח חיובי ועלינו להימנע מלפרש אותו באופן שגוי. אנחנו רוצים להבין ולהגיב לאינטראקציות של משתמשים: לאחרונה השתתפתי בפגישה על אנליטיקת למידה, שוויקיפדיה מתארת כ”המדידה, האיסוף, הניתוח והדיווח של נתונים